מחבר Orel Arbel

שני גורמים מאיימים על העצמאות והחופש במדינת ישראל: האיום מבחוץ של האנשים הרעים והאיום מבפנים של האנשים טובים.
עם האיום מבחוץ אני די בטוח שנסתדר אבל האיום מבפנים הוא איום הרבה יותר מורכב.
זה איום של אנשים בעלי כוונות טובות, ורצון טוב המבקשים לתקן אותנו – החברה הישראלית.
אבי הכלכלה המודרנית , אדם סמית, קרא להם ׳אנשי התכנון׳.
אותם אנשי התכנון הם אנשים פיקחים אשר לכודים באשליית הממשל ומאמינים שביכולתם לסדר את הכלכלה והחברה בצורה טובה יותר כמעט באותה קלות שבה מסדרים כלי השחמט.
הם אינם לוקחים בחשבון פרט קטן וחשוב – לכלי השחמט אין יכולת תזוזה אחרת מלבד זו שנקבעת להם ע״י כללי המשחק ואילו בחברה האנושית ,על אף כללי המשחק הנכפים ע״י הממשלה כל כלי קובע את כללי התנועה של עצמו על פי האינטרס הפרטי.
כך שהמציאות יוצרת נוסחה פשוטה: במידה וכללי המשחק של החברה תואמים את האינטרסים האישיים של הפרט הם ינועו יחדיו בקלילות ובהרמוניה, אך אם הם פועלים בכיוונים מנוגדים המשחק יהיה מסורבל וכושל והחברה תמצא במצד תמידי של טירוף מערכות.
כשקראתי את דבריו של סמית לראשונה הרגשתי שהוא מנבא ב1730 את עתידה של מדינת ישראל בשנות האלפיים.
אין לי ספק שכללי המשחק היחידים שייצרו הרמוניה במדינת ישראל הם חוקי הכלכלה החופשית המונעים ע״י כוחות השוק ולא על ידי הממשלה.
אין דבר שהיטיב יותר עם היהודים בהיסטוריה מאשר התפתחותו של השוק חופשי וכלליו הם הכללים היחידים אשר מתאימים למדינת היהודים.
כמעט כל התערבות ממשלתית בכוחות השוק לא משיגה את יעדה ולא מתקנת את החברה אלא רק מייצרת אזרחים מתוסכלים, גורמת לבזבוז משאבים, מעכבת את הצמיחה ופשוט מובילה אותנו שוב ושוב לטירוף מערכות.
אז במקום לבחור מנהיגים המבטיחים שינוי, נבחר במנהיגים המבטיחים חופש.
כך נעצים את כוחה של היוזמה החופשית ונפעל יחדיו לתקן את כל מה שהרוס כאן.
היוזמות שהצילו את המדינה ב7 לאוקטובר ,כשהממשלה האיטית והכבדה כמעט ולא תפקדה, הן אלה אשר יעשו שינוי וידליקו כאן את האור.

רק כאשר נדרוש חירות ונקח אחריות – נוכל לחגוג באמת את יום העצמאות.